פסק-דין בתיק תא"מ 9087-05-11

הצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה. להלן יפורטו עיקרי העדויות והטיעונים.

1.         התביעה היא תביעה כספית בסך של 45,606 ש"ח, בגין הלוואה.

2.         הנתבע 1 (להלן: הנתבע) הוא בנה של הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת), וכיום מצוי בהליכי פשיטת רגל.

            הנתבעת והתובע היו חברים בעבר.

3.         אין מחלוקת כי התובע נתן הלוואה, ואף אין מחלוקת כי ההלוואה לא הוחזרה.

            המחלוקת בין הצדדים נטושה בשאלה, למי ניתנה ההלוואה.

            התובע טוען כי ההלוואה ניתנה לנתבעת, וכי הנתבעת עצמה התחייבה להחזיר את הכספים.

הנתבעת טוענת כי ההלוואה ניתנה לבנה, הנתבע.

            בינתיים, מאז מתן ההלוואה הנתבע הוכרז כפושט רגל, וההליכים נגדו עוכבו. התובע הגיש תביעת חוב לנאמן בפשיטת רגל, וטען לחבות יחד ולחוד של שני הנתבעים. לפי מה שמסר בא כוחו ביום הדיון, תביעת החוב נדחתה מאחר שהוגשה באיחור.

התובע עמד על תביעתו נגד הנתבעת, בטענה כי היא זו שהתחייבה להחזיר את כספי ההלוואה.

4.         הליכים קודמים:

            התובע הגיש תביעה קטנה נגד הנתבעים.

            התביעה עברה מספר גלגולים, לא כולם רלבנטיים לענייננו.

            במהלך הדיון באותה תביעה, הנתבע קיבל אחריות להלוואה, ואולם, מטבע הדברים, בהיותו פושט רגל, לא ניתן נגדו פסק דין.

            התובע, מצדו, ציין כי הנתבע חייב לו 5,000 ש"ח, ואילו הנתבעת חייבת 2,150 אירו וכן 5,000 ש"ח.

            בהחלטת בית המשפט מיום 14.12.10 צוין כי הוצא צו כינוס נגד הנתבע, וכי התובע הגיש תביעת חוב על סכום התביעה. משכך, עוכבו ההליכים נגד הנתבע.

            ביום 15.12.10 הוגשה הודעה על ידי הצדדים, ובה נרשם כך:

            " הסכם בעל פה:

            ...